משולש היחסים
מערכת היחסים וכן החובות והזכויות של המשולש המורכב מאב, אם וילד קטין מתחיל, לענייננו כמובן, בהבאת הילד לעולם ומסתיימת עם הגעת הילד לבגרות המוגדרת בחוק כגיל שמונה עשרה.
“בחברה בה נתבע שיווי זכויות ההורים וחובותיהם, מן הראוי היה ששיטת המשפט תטפח אחריות עקרונית שווה של שני ההורים הן בדאגה הטיפולית לילד והן בדאגה החומרית לו”
(פ’ שיפמן-דיני משפחה בישראל)
מערכת היחסים המשפחתית
על מערכת היחסים בתוך המשפחה מופעלים, בכל רגע נתון, לחצים, צרכים, דחפים ורגשות הפועלים בתוך התא המשפחתי ומתוך המשפחה כלפי חוץ, דהיינו, מערכת היחסים בין בני הזוג ,בינם לבין עצמם, מערכת היחסים עם הילד, ומעל המערכת המשפחתית הסגורה עומד הממסד המהווה גורם מפקח ,מבקר ואף מתערב כאשר נדרש.
כאשר נוצר שבר בתא המשפחתי המתבטא בהורים שמתגרשים והקשר היומיומי ביניהם מתנתק, הדבר היחיד שמשאיר את החיבור ביניהם בחיים הוא הילד המשותף, המחבר ביניהם לנצח.
חובות האב
לאחר הגירושין, הילד עובר, ברוב המקרים, למשמורת האם, והאב מחויב בתשלום מזונות ילדיו וזוכה להסדרי ראיה עימם. נוצר מצב שהאיזון שהיה קיים בתקופת הנישואין, ביחסים של ההורים עם ילדיהם מופר ברגע שהאב כתוצאה מהגירושין “חייב” לצאת מהתא המשפחתי.
האב, שכרגע מוצא עצמו למעשה משוחרר מהפיזיות של המשפחה, יכול לקחת את זה לכיוונים שונים שאחד מהם הוא חוסר מחויבות כלפי הילד הנובע לרוב מיחסיו העכורים עם גרושתו.
שורה תחתונה
המשפט כיום, מגן בעיקר על זכויות שונות כגון זכויות הילד, זכויות האישה, זכות האב לראות ילדיו וכדומה אך לא מעמיד מול כל זכות את החובה שסנקציה בצידה. החובות שהמשפט עוסק בהם הינם חובות בסיסיים של קיום כמו משמורת, מזונות וכדומה.
מצב זה יוצר מגמה לגבי אבות מסוימים (למען ההגינות דגש על מסוימים) ולמעשה הופך לתופעה די נפוצה שהאב, שאין עליו חובה, הופך להיות אב אורח או כמו שאנו מכנים אב מתנדב. פעילותו ואחריותו ביחסים עם ילדיו מונעים משיקולי נוחות, כלומר “ירצה יקיים, לא ירצה לא יקיים”.
