סטאטוס
במדינות רבות, למצבו המשפחתי של האדם (“סטאטוס”), קיימות השלכות חוקיות-כלכליות-חברתיות ביחס לזכויותיו וחובותיו, והדבר בא לידי ביטוי בשלל עניינים ותחומים, כגון: ירושה, זכויות סוציאליות, ביטוח לאומי, הטבות במקום העבודה של בן/בת הזוג, פנסיה, משכנתא, מיסים, הגירה וכיו”ב.
במצב המשפטי הקיים במדינת ישראל, הרבנות הראשית הינה הגוף הדתי הממונה על ביצוע טקסי הנישואין של יהודים ויהודיות בישראל, ואילו הסמכות הבלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים ויהודיות בישראל נתונה לשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים, והם מוכרעים על פי דין תורה. ההלכה היהודית אינה מכירה בנישואים חד מיניים, ומכאן, בני/בנות זוג המשתייכים/ות לאותו המין אינם/ן יכולים/ות להינשא “כדת וכדין” במדינת ישראל. לפיכך, טקסי הנישואין הנערכים בין בני/בנות זוג כאלה הינם “סמליים” בלבד, במובן זה שהם אינם תקפים מבחינה משפטית ו/או חוקית (אם כי ניתן לראות באקט זה התחייבות חוזית המחייבת את בני/בנות הזוג).
פתרון – עריכת הסכם זוגיות
המצב המשפטי הנוכחי, כמפורט לעיל, מביא לכך שלא תמיד זוכים תאים משפחתיים חד מיניים להכרה שוויונית, בין אם משום שסוגיות מסוימות כלל אינן מוסדרות לגביהם בחוק, בין אם משום שגופים ציבוריים ו/או מוסדות רשמיים לא תמיד מכירים בזוגיות בהיעדר “גושפנקה” חוקית המעידה על קיומה, ובין אם מכל סיבה אחרת. במקרים כאלה, בני/בנות הזוג נדרשים/ות להמציא מסמך חוקי אשר יאמת ויוכיח את דבר זוגיותם. יתרה מזו, במקרים של ידועים וידועות בציבור קיימת חשיבות רבה לחתימה על הסכם זוגיות, הבאה לידי ביטוי בכך, שבעוד שבני זוג הטרוסקסואלים (איש ואישה) נישאים זה לזו, ברור לכולם (ולבני הזוג הנשואים עצמם) כי הסטאטוס המשפחתי שלהם הינו “נשואים” וניתן להצביע במדויק על היום בו נישאו. לעומת זאת, כאשר מדובר בבני זוג ידועים בציבור, המצב אינו ברור: איזה מאורע ייחשב, אם בכלל, ככזה ההופך אותם לידועים בציבור? טיול להודו? מעבר למגורים משותפים? פתיחת חשבון בנק משותף? הבאת ילדים לעולם? במקרים כאלה ואחרים, הסכם זוגיות יכול לפתור את חוסר הוודאות ולתאם ציפיות, הן עבור בני הזוג (בינם לבין עצמם) והן כלפי כולי עלמא. אם כן, הסכם זוגיות (קרוי גם הסכם ידועים בציבור / הסכם לחיים משותפים / ברית נישואין, וכיו”ב) כשמו כן הוא: חוזה, אשר הצדדים לו הם בני/בנות זוג, החיים/חיות או המחליטים/ות לחיות יחד. ההסכם נועד להסדיר את “ניהול” החיים המשותפים, בסוגיות ובעניינים שונים אותם קובעים הצדדים, לדוגמה: כספים ורכוש – צבירתם, השימוש בהם וחלוקתם (אם כי ההסכם אינו חייב להיות הסכם ממון, ולא תמיד יהיה כזה), דאגה הדדית, חלוקת האחריות בין בני/בנות הזוג, הורות וחינוך הילדים המשותפים, התייחסות למקרה של פירוק הזוגיות, וכיו”ב. עקרונית, ההסכם מהווה חוזה תקף המחייב את שני הצדדים לו, וזאת אף אם לא אומת ע”י נוטריון או לא אושר על ידי בית משפט ולא קיבל תוקף של פסק דין. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם רצוי שההסכם יקבל תוקף של פסק דין.
פתרון – להינשא בחו”ל
כאמור, בני/בנות זוג המשתייכים/ות לאותו המין אינם/ן יכולים להינשא “כדת וכדין” בישראל, אך מדינת ישראל מכירה בנישואי בני/בנות זוג מאותו המין (ובכלל זה נישואים אזרחיים) שנערכו בחו”ל, ע”י רשות המוסמכת לכך מטעם המדינה הזרה. לפיכך, במקרים בהם בני/בנות זוג מאותו המין נישאו במדינה זרה המתירה באופן רשמי את נישואיהם/ן, לבקשת בני/בנות הזוג, משרד הפנים מחויב לרשום, הן במרשם האוכלוסין והן בתעודות הזהות, את דבר היותם/ן נשואים/ות.
לסיכום לצורך קבלת החלטה מושכלת בנוגע למתווה הנכון ביותר עבורכם/ן, עליכם/ן לבחון מהן המטרות שברצונכם/ן להשיג, ומהם הזכויות והאינטרסים שברצונכם/ן להגן עליהם. מחד, לא תמיד מעוניינים הצדדים לחתום על הסכם שיכלול התייחסות לסוגיות ממוניות (להבדיל מהסכם זוגיות), ואכן קיימים מקרים בהם אין הצדקה או צורך בכך. מאידך, לא כל הסכם הנושא את הכותרת “הסכם ממון” מהווה בהכרח הסכם כזה; הוראותיו נבחנות בהתאם למהותו ולתכליתו, ויש צורך בהתקיימות התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה. לכן, כדאי להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום המעמד האישי לשם קבלת חוות דעתו המקצועית.
