למה כדאי להערך משפטית?

התכנון של מה ייעשה ברכושו של אדם לאחר מותו, מחייב הכרה מעמיקה של מערכות הדינים הרבות החלות על מגוון רחב של נכסים וזכויות ובמיוחד על היחס שבין הכלים והכללים שבחוק הירושה לאלו הנוגעים ליחסי הממון בין בני זוג.

במקרים רבים עריכת צוואה ללא נקיטה בפעולות משפטיות נוספות, לא תביא להגשמת רצונו האחרון של המנוח ולחילופין, קיומו של הסכם ממון המסדיר את שייכותם של נכסים בחיי הצדדים ללא עריכת צוואה עלול אף הוא לסכל את הרצון האמתי של המוריש.

בעוד שדיני הירושה והצוואה עוסקים בזהות היורשים ובחלוקת העיזבון, דיני הרכוש הזוגי עוסקים בקביעת היקף העיזבון העומד לחלוקה. ככל שאדם רוצה להוריש באופן שונה מירושה על פי דין ולהוריש או להדיר יורשים או נכסים מהעיזבון עליו לתכנן בחייו מה יעשה עם רכושו לאחר מותו.

ללמוד מניסיון!

קחו דוגמה טיפוסית להמחשת הנושא: אדם שנישא בנישואים שניים. הוא ממשיך לעבוד ולהרוויח תוך כדי נישואיו, מפרנס את בן זוגו החדש שאינו עובד, ובני הזוג מתגוררים בדירת מגורים הרשומה על שמו. האדם עורך צוואה ובה מצווה שכל רכושו יעבור לאחר מותו לילדיו. חרף הצוואה, במקרה כזה, חשוף המנוח או עזבונו ליתר דיוק, לכך שבן זוגו האלמן, יגיש תביעה לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון כנגד העיזבון וידרשו לקבל מחצית מהנכסים והחסכונות שנצברו במהלך הנישואים מעבודת המנוח.

דוגמה הפוכה ונפוצה אף היא: בני זוג עורכים הסכם הקובע כי נכסי בני הזוג הינם נכסים פרטיים ולאיש מבני הזוג לא תהיה זכות בנכסים הרשומים על שם בן זוגו, הן במקרה של פרידה והן במקרה של מוות. ההסכם לא אושר בהתאם לחוק יחסי ממון. יתכן, כי ללא עריכת צוואה, עלול הדבר להביא לסיכול רצונו של המנוח.

אז איזה חוק גובר על משנהו. אין תשובה חד משמעית מה גובר והפסיקה מגוונת. כל מקרה יבחן בנסיבות ובעובדות עליו הינו מתבסס.

שורה תחתונה

הדעה הרווחת והמקובלת, אף עלי, כפי שנאמרה בדעת רוב מתוך דברי כב’ השופטת צפת ב- עמ”ש 28507-10-10, כדלקמן:

“לטעמי, לא קיים כל “מאבק” בין חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג – 1973 לבין חוק הירושה, תשכ”ה – 1965, באשר “אין מלכות (חוק יחסי ממון) נוגעת בחברתה (חוק הירושה) אפילו כמלוא הנימה” (ברכות, מח, ב)  – בעוד חוק יחסי ממון והסכמי ממון תוחמים ושולטים על היקף העיזבון מכוח החיים המשותפים, לעת פקיעת הנישואין, הרי חוק הירושה קובע את זהות היורשים וחלוקת העיזבון, בין בירושה על פי דין ובין מכוח צוואה”.

כב’ השופטת צפת